רוחות רפאים בחלק הקינקי של העיר

לאגוס, ניגריה; 2005. היבשת; החלק של לאגוס עם בתים מתפוררים בוטים, רחובות רועשים, סוחרים עם צוואר ארוך וצרוד, כולם נשמות נאבקות של שבטים שונים שחיים חיים של אי-ודאות; רבים מתים מבלי לדעת לגמרי למה הם מסוגלים, אבל הם חוזרים, כרוחות רפאים, משוטטים ברחובות כדי להמשיך במאבק. מקווה שכמו אבק נח על הריסים שלהם. הם כמעט לא ממצמצים, אבל כשהם עושים זאת, זו טפיחה מהירה על העפעפיים שמא לא יראו הזדמנות חולפת. זה החלק המקורזל של העיר שבו הכל יכול לקרות.
אני שייך לאחת מהמשפחות הדתיות הרבות של היבשת. התפילות תמיד ממושכות; בקרים מכוסים בדמו של ישו והלילות נפגשו עם חילופי אש- אש של רוח הקודש- אש שמוכנה לכלות, לבער או כך לפחות חשבנו.
אבא עובד בסניף דואר ואמא מוכרת עגבניות טריות בשוק. אני הולך לבית ספר שבו הכיתות מלאות עד הקצוות בילדים מסובבים את השפתיים למשהו שקרוב לחיוך, שבו מורה נותן א' כשלומדים מילה חדשה ולא כשמשתמשים נכון במילה חדשה במשפט.
אנחנו מבקרים באי לפעמים, כשחבריו של אבא מזמינים אותנו לארוחת ערב, לבתים עם נברשות כל כך בהירות וצלחות קרמיקה חלקות כל כך. החיים על האי עקרו את עיניי הסקרניות. אנשים חיו חיים אפשרו, הלכו בצעדים מדודים, לבשו קולנים שגורמים לך להתעטש, לתיקים היו שמות וצריכים להיות להם שמות, בניינים במלוא הכנות הגדירו בית ובנות האי, הו! לכולן יש גומות גומות, הבנות האלה שמחייכות הרבה ואומרות 'רע לי' בכל פעם שהן עשו משהו לא בסדר – להודות בתקלה בחיוך. השמות שלהם נשמעים חסרי אוויר – שירלי, קלואי, וונדי – כמו שמות של דברים ולא של בני אדם. הם שואלים שאלות שגורמות לי להרגיש בחילה ואני עונה בתשובות שגורמות לקווים תמוהים להופיע על המצח שלהם כמו רכסים קטנים וחלקים. האם היית על רכבת רפאים בעבר? האם את משתמשת בקרם לחות בלילה? האם הם מלמדים ספרדית בבית הספר שלך? מה היית מקבל ביום ההולדת השש עשרה שלך? התשובות שלי… לא משנה אבל אני תמיד מגמגם ומקווה שלא ישאלו אותי אם אני נושם חמצן.
אני מספר להם הרבה על היבשת, על הרחובות הרועשים של איזולו, על האפשרות שמשהו יקרה, על איך אנשים אוכלים ללא הבחנה בלי להתייחס לשעה ביום. והרגשתי באותם רגעים של ספרות, התעוררות, קנאה מהורהרת לבנות האי האלה שלא ידעו איך נראה שמן דקלים מולבן.
אז במהלך התמסרות בשבת בבוקר, בזמן שאבא דיבר על שביעות רצון והבל והדגיש את המילה 'רצון' כאילו הוא יכול לראות מאחורי נשמתי – כמו הנוזל בעיניי חשף את הרצון הדואב שלי להשתייך לבנות האי – מצמצתי ו הסיט את עיניי. התחלתי לחשוב על הבטן המוכרת של החיים ביבשת.
אני לצד אבא במאזדה החדשה שלו, במכונית החדשה שלו, מהנהן יחד עם קולו של בוב מארלי ברדיו;
"אני חושב שאולי אצטרף לכיף ~ אבל הייתי חייב להכות ולברוח ~ לראות שאני פשוט לא יכול להתיישב ~ בחלק המקורזל של העיר".
לאבא יש עכשיו עבודה חדשה שהגיעה עם מכונית רשמית והרבה כסף, הוא הודיע ​​לאמא ולי בשבוע שעבר. נעבור לאי בחודש הבא. עכשיו אני לא יודע איך אני מרגיש, מה אני מרגיש – שילוב של אמביוולנטיות והתרגשות ענווה. אבא התעשר בן לילה, התפילות הפכו נמרצות. היינו עוזבים את היבשת, החלק המקורזל של העיר המלא ברוחות רפאים של שבטים שונים שמסתובבים ברחובות עם רצון לא להתאחד אלא לשרוד.


Source by Montel Anthony

About admin

Check Also

הרוחות של ברוקלי קומב

עם מספר תצפיות רפאים באזור, ברוקלי קומב נחשב לאחד המקומות הרדופים ביותר באנגליה. ממוקם בדרום …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Recent Comments