סטריאוטיפים בסרטי אימה לנוער

אם אתה נהנה לצפות בסרטי אימה לבני נוער, ודאי שמעת דברים כמו, "הבחור האפרו-אמריקאי תמיד מת" או "זוגות שמקיימים יחסי מין בסופו של דבר נרצחו". סרטים כמו לִצְרוֹחַ (1996), אגדה אורבנית (1998), אני יודע מה עשית בקיץ האחרון (1997), או טבח המנסרים של טקסס (2003) מחזקים את הרעיונות הללו עם קו העלילה הנוסחתי ותיאור הדמויות השליליות שלהם. רוב סרטי האימה לנוער תואמים דפוס מסוים. חלק מהדפוסים הללו מקורם בסטריאוטיפים.

סטריאוטיפים הם תפיסות סטנדרטיות ומפושטות של קבוצות המבוססות על כמה הנחות קודמות. אנו משתמשים בסטריאוטיפים כדי לנסות להבין את העולם שלנו באופן מיידי. לרוב האנשים אין זמן להתרועע באופן אינטימי עם כל חברי החברה. כדי לגשר על פער הידע הזה, אנו משתמשים בסטריאוטיפים כדי למלא את החסר בראשנו. למרות שהרבה סטריאוטיפים משמשים בצורה משפילה, כמה סטריאוטיפים מתארים קבוצות של החברה באור חיובי. לדוגמה, צרפתים נחשבים רומנטיים, נשים טובות יותר בהקשבה, ולגברים הומוסקסואלים יש יותר חוש אופנה.

למרות שסטריאוטיפים יכולים לשמש כדרך לתקשר עם הקהל, כאשר משתמשים בהם בהקשר לא תקין, התוצאה עלולה להיות שלילית. הנזק העיקרי הנובע מסטריאוטיפים הוא בכך שהוא מוביל לאפליה ולדעות קדומות. כלל ההישרדות בסרטי אימה לנוער הוא להבין את הסטריאוטיפ, ולהתאים לנוסחה. על ידי הנחלת רעיון זה, הקהל עשוי לקבל שהמציאות בסרטים אלו עשויה לחול על המציאות בחיי היומיום. סטריאוטיפים בסרטי אימה לנוער הם בדרך כלל שליליים. סטריאוטיפים נפוצים שהופיעו בסרטים הם בעיקר על מיעוטים גזעיים ואתניים, נשים, נטיות מין ומיניות, קשישים ונכים.

לדוגמה, נשים שלובשות בגדים חושפניים בסרטי אימה הן בדרך כלל מטרה קלה עבור הרוצח. נשים שמתארות באומץ את מיניותן נחשבות זולות. הסרטים האלה מניעים את דעת הקהל, וגורמים להם לחשוב על הנשים האלה כאזרח סוג ב'. הנשים לא התאימו לנוסחת הסרט, ומכאן שהקהל חש פחות כבוד כלפיהן. ללא האמפתיה של הקהל, קל ליוצרי הסרט לחסל את הדמויות. כשהם מיושמים על תרחיש של עולם אמיתי, הסטריאוטיפים האלה עלולים להפוך לדעות קדומות. אישה שבחרה ללבוש ביגוד מינימאלי תיחשב לבלתי נעימה, ועלולה לקבל תגובה לא נעימה מהחברה. לבישת הבגדים האלה היא כבר לא העדפה אופנתית, אלא הצהרה של אופי.

סטריאוטיפים אחרים שרואים בסרטים האלה הם, לג'וקים ולמעודדים יש בדרך כלל התנהגות רעה, ולעתים קרובות הם הראשונים שמתים. גם אפרו-אמריקאים, אסייתים והיספנים נמצאים ברשימה למות הבא. הומוסקסואלים ואנשים הסובלים מהשמנת יתר לא יכולים להימנע גם מלהוציא אותם. אלו ששרדו הם בדרך כלל זכר או נקבה קווקזי שהם נחמדים, לא מופקרים וחזקים מספיק כדי להתמודד עם אתגר אחר אתגר. לשרוד בסרטי אימה לנוער הם אף פעם לא משימה קלה.

למרות שסרטי אימה לנוער נגועים בסטריאוטיפים שליליים, בחלקם היה דווקא סרט חיובי. סטריאוטיפים חיוביים, כמו, הגיבורה בסיפור תמיד כל כך חזקה ועמידה בפני התקפות והגבר הקווקזי המוביל שימש כאביר שיעשה כמעט הכל כדי להציל את חבריו ואת הגיבורה.

סטריאוטיפים הוא בלתי נמנע בסרטים, אבל תמיד יש משהו שאנחנו יכולים לעשות בנידון. המפתח הוא לשמור על איזון בהצגת דמויות בסרטי אימה לנוער כדי להשיג תחושה מציאותית יותר. חדשנות ותיאור הוגן הם נדירים בתעשיית הקולנוע, אבל זה לא אומר שהקהל ידחה כל סוג של מאמצים להטות את הסקאלה לכיוון הנכון. על יוצרי הסרט לקחת זאת בחשבון, כדי למנוע התנוונות נוספת של קבוצות מסוימות בחברה שלנו.


Source by S Setiawan

About admin

Check Also

דמנציה 13 (1963) סקירת סרט

סיכום דמנציה 13 מתחילה עם לואיז הלורן (לואנה אנדרס) משליכה את גופתו של בעלה מעל …

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

Recent Comments